שביל הייעוד

תוכנית ייחודית לפי ספרו של שי חיון
שביל ייעודך- מדריך מסע
מסע בן 42 ימים שבסופו תדע יותר על ייעודך, תזהה את השביל שעליו אתה צועד היום ותוכל לעשות את הכיוונים בדרך כדי להתחבר לשביל שמוביל אל עבר ייעודך.
את המסע אפשר לעבור לבד באמצעות המדריך או לעשות בליווי חניכה של שי חיון

לפרטים ובדיקת התאמה למסע:
לימור: 054-7636447 או במייל lh@shitta.co.il
 
מתוך הספר, שביל ייעודך – מדריך מסע

המסע אל עבר הייעוד הוא מסע מעבדות לחירות. עם ישראל השתחרר מעבדות קשה במצרים. ביד חזקה ובזרוע נטויה הוציא האל את העם.
היום, כ 3,300 שנה אחרי הגאולה ההיא, אני שואל את עצמי האם אני בן חורין? האם באמת יצאנו מעבדות לחירות? האם עבדות היא רק כאשר מעמיסים עליך עבודה קשה, או שמא יש גם עבדות מנטאלית? עבדות שנמצאת אצלנו בראש? האם חירות וחופש זה אותו דבר?
למה אני עבד היום? אולי להרגלים לא טובים? לפרדיגמות? לתפיסות? לעצלנות? לקפיאה על השמרים? האם אני עבד לתחרות עם הסביבה? עבד למה שחושבים עליי? האם עבד למה שכבר עשיתי? או אולי אני עבד למה שלא הספקתי לעשות? האם אני עבד לצרכים שמוּנָעים מן היצר, לרצונות סרק, לרכוש שלי?

 
אולי אני עבד של הזמן? האם אני עבד למוסכמות, לחוקים של הטבע, לחוקי המדינה? האם אני עבד לאחר שמניע אותי לכיוון שמשרת את האינטרס שלו ומסיט אותי מהמסלול שלי? האם אני עבד לאגו שלי ולצורך שלי בהכרה? האם אני עבד ליוהרה ולרצון להראות את הישגיי ואת חוזקותיי? האם אני עבד לכסף ולעולם של תענוגות?
משפטים שמבליטים את העבדות שלי הם: "הייתי צריך לעשות...", "אני חייב לעשות...", "חבל ש..." וכדומה. משפטים אלו הם משפטי עבדות שכובלים אותי אל התסכול ומרחיקים אותי מהחירות ומן ההגשמה העצמית. העולם של היום מלמד אותנו לחיות בפחד מעונש ובכמיהה לשכר. כך אפשר לשלוט בהמונים ולהניע אותם אל עבר הכאוס – העבדות הקולקטיבית.
חירות אמתית היא כאשר אני שלם עם עצמי לחלוטין. אדם שלם לחלוטין רק כאשר הוא במסלול של הגשמת ייעודו. אהיה בן חורין כאשר לא אפחד ולא אתנה את האהבה שבי בצורך לקבל משהו בתמורה.
אם אחקור את זה הלאה, עמוק יותר, יכול להיות שאגלה שאני בעצם עבד למסע של חיפושים אחרי חופש. אבל חופש הוא לא חירות. גם חופש הוא מושג שנכלל בעבדות. "אני בחופש" משמעו כיף לי יותר מאחרים ולכן אני מצליח במשימת התחרות. אני בחופש כי "אני צריך את זה". אני עובד קשה ולכן החופש הוא התמורה שלי. להיות בן חורין זה לא להיות בחופש. להיות בן חורין זה לעבוד, ולעבוד קשה.
הצעד הראשון ביציאה לחירות מתחיל בזיהוי העבדות. כדי להשתחרר נצטרך יד חזקה וזרוע נטויה, נצטרך אותות ומופתים ועשר מכות. אחרי השחרור נצא למסע ארוך של היטהרות שבמרכזו נקבל את התורה – סיפור הדרך במסלול אל עבר ייעודנו.
אני מזמין אותך לצאת למסע אל החירות. המסע מתחיל בגילוי של הסנה הבוער שלך. אותו חיבור אישי של כל אחד ואחד מאתנו אל הקול הפנימי שלו. אותו קול שנקי מרעשים של הסביבה ומכוון אליך בלבד.
את המסע שלי התחלתי על קרקע של בית המסורתי שבו גדלתי. בית שהשריש בי ערכים ואמונה בכוח עליון ובהשגחת הבורא. לא המנהגים הדתיים וודאי שלא הכפייה הדתית הובילו אותי במסע לחיפוש אחר האלוהים שלי. האמונה והיא בלבד היא שהניעה אותי. אמונה שיש כוח שהוא מעבר לבינתנו. האמונה שלכל אחד מאתנו יש ייעוד בעולם הזה, שמסונכרן עם מטרה אחת גדולה. האמונה בהשגחה שנועדה להוביל אותי אל עבר אותו ייעוד.
 
במילון "אבן שושן" יש למילה "ייעוד" כמה הגדרות:
  • קביעה, מינוי, בייחוד בענייני אישות
  • הבטחה
  • תעודה, תפקיד, שליחות
  • הכוונה, זימון, עריכה
יש הגדרות שונות לייעוד. בכל הגדרה מודגשים אספקטים מסוימים שקשורים בייעוד. כדי לפשט ולייצר קו מנחה ברור בנושא זה, אגדיר ייעוד בדרך הבאה: ייעוד הוא המשימה שלי בעולם הזה בתוך מארג המשימות הכללי. כשאדם שואל את עצמו מה הייעוד שלו, הוא בעצם שואל את עצמו מה התפקיד שלו בעולם? מהי השליחות שלו?
ייעוד אינו מטרה אלא הנתיב שבו צריך לצעוד. ייעוד זו המשימה ה"קטנה" והייעודית שלך בתוך מארג המשימות של כלל בני האנוש. ייעוד אינו הכוון תעסוקתי – מקום העבודה שלי יכול להיות אמצעי להגשמת ייעודי אבל הוא ודאי אינו הייעוד עצמו. ייעוד אינו חזון – החזון והיעדים שלי הם כלים שמניעים אותי להתקדם אך הם לא הייעוד שלי. גם הם רק אמצעי ואבני דרך. מציאת ייעוד אינה תהליך אימון, מציאת ייעוד היא מסע אישי, מסע שבו אדם מגלה את התשובה לשאלה החשובה ביותר בחייו. למה אני פה? מה הייתה תכלית הבאתי לעולם הזה? מה המשימה שלי?
התשובה לשאלה הזו היא עמוקה ופשוטה באותה מידה. מתוך התשובה לשאלה ייגזרו החזון, המטרות, מקום המגורים, מקום העבודה, הזוגיות, ההורות, הסביבה ועוד נושאים שיהוו את הקרקע המתאימה ביותר לכל אדם ואדם להגשמת ייעודו. אדם לא צריך בהכרח לשנות מקום מגורים, מקום עבודה או סביבה כדי להגשים את ייעודו, אך לעתים כן נדרשים שינויים.
שני דברים אדם לא יכול לבחור: הורים וייעוד. ולכן ארצה לטעון שלהורים שלהם נולדנו יש קשר הדוק לייעוד שלנו. כל השאר הן בחירות שלי. אם אבחר נכון אגשים את ייעודי. ייעוד הוא אישי, אך יש גם ייעוד לקבוצה שהוא מצרף של כלל הייעודים של חברי הקבוצה.
מצד אחד, תמיד טוב לתת דוגמאות כדי לדייק את ההגדרה. מצד שני, דוגמאות עלולות להשפיע בתהליך האיתור האישי שלכם את ייעודכם. כולי תקווה שדוגמאות אלו לא יהפכו להיות רשימה שממנה תבחרו את הייעוד שלכם, והגילוי שלכם יהיה נקי מהשפעות. עם זאת, יכול להיות שאחרי שתעברו את התהליך תמצאו את ייעודכם כמתאים או דומה לאחת מהדוגמאות.

דוגמאות לייעוד:
  • להוות אוזן קשבת לאנשים
  • להפיץ אור
  • לעזור לאנשים להיות מאושרים
  • לחבר בין אנשים
  • יש גם דוגמאות לייעוד שקשור בייעוד של אנשים אחרים בסביבתי:
  • להיות אדם שיזרים נכסים, ידע או מידע של אנשים יצרניים ויצירתיים כדי שתורתם תופץ ברבים.
  • להיות נזקק כדי שאחרים יוכלו להגשים את ייעודם בצדקה וחסד.
  • להיות רע כדי לגרום לאחרים סלידה ולסמן איך לא צריך לנהוג.
  • ועוד...
את המסע שלי התחלתי לפני שמונה עשרה שנים. היה זה במהלך שירותי בצבא קבע. ואיני יכול לשכוח איך פתאום הבנתי שאני עבד. זיהיתי כל כך הרבה כבלי עבדות שאוחזים בי. התחושה הזו יצרה בי מוטיבציה לפעול כדי להשתחרר מאותה עבדות ולצאת למסע של היטהרות. אני יכול להעיד מניסיון אישי שזה לא תהליך מהיר. עברו שנים רבות מאז אותו גילוי עד שהתחלתי בתהליך השחרור. בשנים אלו עסקתי במחקר מעמיק ובלימוד של מהות העבדות, ולמדתי על תפיסות שונות בנושא חופש, חירות וייעוד. זיקקתי את כל התיאוריות שלמדתי במהלך התארים האקדמיים שלי, וגייסתי את כל הפרקטיקה והניסיון מחיי העבודה במעגלי העיסוק השונים שלי. רק אחרי יותר מעשר שנים של לימוד ומחקר, שבהן גיליתי שאני יותר ויותר קשוב לקול הפנימי האישי שלי, הרגשתי את תחילתו של השחרור. גם תהליך השחרור אינו קצר. לקח לי זמן לאזור אומץ ולעשות מעשה שיקדם את תחילתו של המסע. עם השנים התפתחה בי מיומנות שיח עם הקול הפנימי שלי, והמסרים שלו הפכו לברורים ולצלולים יותר.
לאלו ששואלים אם הצלחתי במסע שלי, אענה שאני עדיין בדרך. בהחלט עשיתי כברת דרך ארוכה והשלמתי הרבה מהשלבים שאתאר בכתב זה. את התוצאות אני מרגיש כבר עכשיו. אני מגדיר את עצמי בן חורין במובנים רבים. אבל יש לי עוד דרך לעשות ואני ממשיך בה. לאלו ששואלים מה העיתוי המתאים ביותר לצאת למסע זה, אענה כי לכל אחד מתאים עיתוי שונה. אין הנחיה ברורה מתי נכון להתחיל. לזמן ולגיל אין משמעות בהקשר הזה. אדם שמרגיש את העבדות ייטה לצאת למסע זה יותר מאשר אדם שחי מיום ליום ונשטף בנחל החיים. המסע הזה נכון לכל אחד אבל הוא לא נראה נכון ונחוץ בכל עת. על האדם להרגיש שהוא צריך לצאת למסע הזה. כל אחד מוצא את העיתוי הנכון עבורו. יש כאלו שיזהו את העבדות שלהם אחרי משבר, ויש שיזהו אותה דווקא בזמן שמחה או בזמן שינוי.

לפרטים והזמנות צרו עמנו קשר